"בלא עבודה הופכים החיים להבל, אבל אם העבודה היא בלא נשמה, נחנקים החיים ומתים" אלבר קאמי

מלים גדולות כל כך ובכל זאת – לכל אחד ואחד מאתנו יש רצון למצוא משמעות בעשייתו ובמצב בו אין עשייה מקצועית- נפגעת גם תחושת המשמעות.

עבודה כמקור למשמעות כוללת בתוכה את היכולת לתת פשר ומשמעות לעשיה המקצועית והיכולת לזהות כיוון או תכלית אליה מחוברת העשייה. המחקר מצביע כי תחושת משמעות גבוהה בעבודה מגלמת בתוכה רווחים משמעותיים עבור העובד (למשל עליה במוטיבציה, גאווה ותחושת השתייכות) ולארגון (העלאת המורל הארגוני, ירידה בתחלופת עובדים) (Steger & Dick, 2010).

אם כך, השאלה הגדולה היא מה הם מקורות המשמעות הקיימים במסגרת העבודה? וכמובן- כיצד ניתן לקדם ולהרחיב מקורות אלו?

ניתן לסווג את מקורות המשמעות בעבודה לשניים:
הגורם מולו האדם פועל ('הכתובת'). גורמים אלו יכולים להיות:

1. האדם עצמו: ערכיו, אמונותיו וגורמי המוטיבציה שלו. למשל: אדם הבוחר במקצוע עורך דין ככלי לעשיית צדק חברתי.
2. האחר : שותפים לעבודה, מנהלים, המשפחה ("אני עובד בשביל החברים שלי בצוות", "אני עובדת על מנת שילדי יהיו גאים בי").

גם את הצרכים שניתן למלא במסגרת העבודה ניתן לסווג לשניים:

1. הצורך לעשות וליצור- להיות פעיל.
2. הצורך במגע, בקשר ובאיחוד עם הזולת.

לקראת השנה החדשה – אני מזמינה אתכם לבדוק מחדש את המקורות שלכם לזהות ולמשמעות –
האם חל בהם שינוי לאורך השנים?
האם הם תואמים לעשייה שלכם כיום?
אלו צעדים יכולים להוביל אתכם לרמת זהות ומשמעות גבוהה יותר?